אם ח"כ טטרמן, היתה מתרכזת בתגובתה בעיתוי המינוי ובכישורי המועמד ניחא. כאשר היא פלשה גם לתחום האתני - תוך רצון לשמור על טוהר הממשלה - ועל התפקידים בה רק ליהודים ציונים בלבד - חטאה בחטאי דעות קדומות, ובשיטה של הוצאת קבוצות מיעוט לגיטימיות, מכלל הציבור.
אם הגב' טטרמן - היתה מביעה את דעתה הנחרצת בלהט ובביטחון כנגד תפקודו של ח"כ אחמד טיבי, אחרי הנאום המתלהם ברמאללה - ושוללת את יכולת המשך כהונתו כחבר כנסת ובוודאי לא כסגן יו"ר הכנסת, היתה מקבלת חיזוקים רבים מציבור יהודי ציוני רחב.
דבריה של גב' טטרמן, למרות כל ניסיונותיה, בתקשורת ובראיונות להסביר, לרכך את המעשה הנואל שלה, מחזירה את היהודים שהיו מיעוט באירופה, שלפני מלחמת העולם השניה, לתקופה של "נומירוס קלאוסוס", לאמור: לאיסור מינויי יהודים לתפקידים ממשלתיים, מוסדיים, ע"י מניעה לקבל תוארים אקדמאיים, מעבר למכסה מסוימת, או אי מינויים לתפקידי ביצוע והשפעה בשל מוצאם
מינוי של הח"כ הערבי מג'דללה לשר המדע והספורט - לגיטימי ורצוי הבעיה אינה במינוי אלא בעיתוי. ברור לכולי עלמא, שהמינוי הוא פוליטי והעיתוי פוליטי.
לדעתי - אין כל פסול במינוי פוליטי, גם בתקופה רגישה וגם אם מדובר במהלך שקוף של רצון לזכות בקולות של המיעוט הערבי. מה שמפריע - זה שמנסים לעטוף זאת בנימוקים שונים ומשונים, במקום לומר בגלוי - כן אנחנו רוצים בקולות הערבים ושהציבור ישפוט בעצמו.
לגוף העניין, שר ערבי כבר היה צריך להיות מזמן, כדי לייצג את אותם אזרחים ערביים, הנאמנים למדינה, לפחות במעשיהם אם לא במחשבתם, ולנסות לשלבם בעשייה המדינית והחברתית, כהשקעה לטווח ארוך. להזכיר, וועדת אור לחקר אירועי אוקטובר נולדה בחטא פוליטי, שבועיים לפני הבחירות ע"י ממשלת ברק, כך שכבר היו דברים מעולם.
מה שברור בנסיבות דומות אין מקום לייצוג ושילוב בח"כים נוסח אחמד טיבי, בשארה, מחול וחבריהם בשל דעותיהם ומעשיהם - המבטאים תתרנות הסתה והזדהות עם האוייב.
במאמרי: "עד מתי רשעים יעלוזו" - פירטתי בהרחבה את מעלליהם, מסעותיהם, דעותיהם ואהבתם לשונאי ישראל. במסעות שלהם בסוריה, בפגישותיהם עם נציגי הגופים האנטי ישראליים ואנטי ציוניים - מנהיגי גופים המייצגים את גדולי המחבלים הפועלים נגד ישראל, בסוריה, בלבנון, לרבות נסראללה ומרעיו. לכך ניתן להוסיף, את נסיעותיהם לעזה לרמאללה עוד לפני עליית החמאס לשלטון. בכל המקרים האלה, הביעו הח"כים הערביים הזדהות עם המחבלים, עם מבצעי הפיגועים ומנהיגיהם הן מחמאס והן מהפת"ח.
אין דוגמא בעולם - בו ח"כ בכנסת ישראל כמו אחמד טיבי, יכול היה להיות יועץ אישי של עראפת שהיה שונא ישראל מובהק, הנהיג את האינתיפאדה וקרא לפגיעה והשמדת ישראל.
אין דוגמא בעולם - בו ח"כ כמו עזמי בשארה, ח"כ טיבי, מחול ואחרים, מסתובבים בארצות שהוגדרו בחוק כארצות אויב, נכנסים לאותן מדינות, (שזאת עבירה על החוק), משתתפים, נפגשים עם מנהיגים שהם אויבי ישראל מובהקים, לחזור לישראל לכנסת, ולא לעמוד לדין ולשבת בכלא לשנים במקום בכנסת.
הנימוק, החלש, הלא מבוסס של חסינות חברי הכנסת, לא עומד במבחן המציאות המשפט וההיגיון.
אמרתי בעבר, מספר פעמים, חוק חסינות חברי הכנסת, אינו נותן מטריית הגנה למעשיהם של הח"כים הערביים. אין במעשים אלה נגיעה כלשהיא לתפקידם כח"כים בכנסת ישראל, אלא כפלסטינאים, המזדהים עם אויבי ישראל. כפלסטינאים, המעוניינים בהשמדת ישראל - ולא יזילו דמעה אם אכן יעשו מאמצים לכיוון זה, במיוחד כאשר "הגמד מאיראן" מאיים בהשמדת המדינה ותומך בנדיבות בחמאס - עזה וחזבאללה - לבנון. הסכנה במעשים ובאנשים אלה נובעת מכך שהם משתמשים בכלים דמוקרטיים כדי לחסל את הדמוקרטיה.
מערכת אכיפת החוק, ובראשם היועץ המשפטי לממשלה נושא באחריות אישית ומערכתית, למצב של אי תגובה הולמת של גמגום ואזלת יד להמשך המצב.
על הכנסת לעשות מעשה להוקיע את ח"כ אחמד טיבי על הנאום הלוחמני ברמאללה, שהיה תוקפני וקיצוני יותר כלפי ישראל מאשר של הנשיא אבו-מאזן.
אפשר לומר: שמנהיג חמאס, הניה או נסראללה, לא יכול היה לומר זאת טוב יותר מטיבי.
יו"ר הכנסת והכנסת צריכים להדיח את טיבי בשלב ראשון מתפקידו כסגן יו"ר הכנסת, ובשלב שני להעמידו לדין פלילי, על הסתה, המרדה וקריאה לפגיעה בביטחון ישראל ותושביה ולהרחיקו מהכנסת.
התיקון המוצע לחוק האזרחות - לפיו ניתן לשליל אזרחות, מאזרח מדינת ישראל, שנוסע לארץ אויב, מזדהה עם האויב, מסית, מדיח ופועל נגד המדינה, צריך להיות איום ממשי על חברי הכנסת הערביים, או יהודים אוהבי האויב, כאיום מעשי וממשי.
הגיע העת "שהדמוקרטיה הישראלית" תפסיק להיות נאורה, ליברלית, גמישה ותהיה "לדמוקרטיה מתגוננת" על כל השלכותיה, כי את המצב כיום ניתן להגדיר כ"דמוקרטיה משוגעת". ההבדל בין טטרמן ואנסטיה לאחמד טיבי ומרעיו - בכך שהגברות אמרו דברי איוולת בעוד טיבי התכוון לכל מילה ולכן אותן ישכחו ואותו יש להשכיח.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
